<h1>אהל מועד שער משפיל גאים דרך ב'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אין חופרין כוכין וקברות במועד לצורך מתים שימותו וכוכין הן בחפירה וקברות בבנין אבל מחנכין את הכוכין ועושין נברכת במועד וארון עם המת בחצר בד"א כשאינו מפורסם אבל במת שהוא מפורסם עושין לו אפי' בשוק כיצד מחנכין בו מאריך או מרחיב בו.
<h2>דף כב.</h2>
ואסור לפנות המת או העצמות לצורך מת אחר וכ"ש לפנות המקום וכן אפי' לעשות לו קבר מכובד ממנו אסור אבל לכפרה שלו ולכבודו כגון להעלותו לא"י או לקוברו אצל אבותיו מותר ואם נתנו דעתם מתחילה לפנותו ולא קברוהו שם אלא לפי שעה או שנהגו לקבור במהמורות בלא ארון כדי שיתעכל הבשר ויתנו העצמות בארון מותר סימן יפה לו שאומ' נינחו עצמותיו מן הדין.
<h2>דף כד:</h2>
אין מוציאין המת במטה אא"כ ראשו ורובו קיים.
<h2>דף כז.</h2>
בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים מפני שהיו משחירין פניהם בשני בצורת והיו עניים מתביישין התקינו שיהיו מכסין את פניהם מפני כבודן של עניים.
<h2>דף כז:</h2>
ובראשונה היתה יציאתו של מת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחין אותו ובורחין עד שנהג רב"ג קלות ראש בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו העם אחריו בכלי פשתן.
ובראש חודש אם אחד אומ' צדוק הדין וכולן עונין אסור ואם כולן כא' מותר. אמ' רבינו האיי מנהגינו לומ' קדיש על המת ביו"ט שני ולומ' תתכלי חרבא וכו' ואו' רש"י שאין זה ספד אלא קבלת דין שמים אבל ביום טוב ראשון כיון שאין מתעסקין במת אין אומ' בו כלום ויש מקומות שלא נהגו לומ' צדוק הדין בר"ח וחנוכה ופורים ומועד ואומר דלא עדיף צ"ה הדיוט מצדוק הדין של משה רבינו דמסלקינן ליה בשבת שחל במועד ואפי' בר"ח וחנוכה שחל בשבת שבכל אחד אומ' הלל וזה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
עיר שיש בה שני מתים כאחד אם הא' חכם וא' ת"ח מוציאין את החכם. תלמיד וע"ה מוציאין את התלמיד תחילה ואם שניהם תלמידים מוציאין את מי שמת תחילה. איש ואשה מוציאין האשה לפי שהיא קרובה לבית הניוול היו מלינין הראשון לכבודו מוציאין השני אין עומדין בשורה אחר שנקבר הא' ואין אומ' עליו ברכת אבלים עד שיוציאו השני.
